|
|
|
|
|
תחת צל שחור מאת טלי לביא
|
||||||||
|
14 באפריל 2006
אנשים נוטים להיות גזעניים גם כשזה מגיע לחיות מחמד. הם תמיד יעדיפו לקחת גור כלבים בלונדיני או חתול ג'ינג'י מאשר כאלו שחורים. טלי לביא מגנה את התופעה ומבקשת מכם: בבואכם לבחור חיית מחמד, אל תסננו בגלל הצבע.
בשעת ערב מאוחרת של לילה קר לפני כארבעה שבועות נשמעו יללות חלושות של חתלתול קטן. מורן פז, מעמותת "הכל חי", יצאה מביתה בשביל לבדוק מהו מקור היללות והאם הן נובעות ממצוקה. בעזרת פנס, היא גילתה בין העשבים חתלתול פצפון, כבן שבועיים בלבד, שחור ורועד כולו וחשוף לחלוטין לסכנות הרבות המצויות ברחוב הסואן. היא ידעה שאם הוא לא יזכה לטיפול בקרוב, אין לו סיכוי לשרוד את הלילה.
מורן השגיחה על הגור מטווח ביטחון במשך כשעתיים, מצפה לשובה של אימו של החתלתול. משראתה כי החתולה לא נראית באופק, פנתה לשכנה אשר מאכילה את החתולים באזור וזו אמרה שכבר זמן מה לא ראתה את החתולה שהמליטה. לא נותרה לה ברירה אלא לאסוף אותו לביתה.
לאחר התייעצות עם וטרינר, החלה להאכיל אותו מבקבוק עליו הורכבה פטמה קטנטנה ומאותו יום, ובמהלך השבועיים הקרובים, היא דאגה לכל מחסורו, האכילה אותו כל שעתיים, ויצרה לו פינות חמות. וחשוכות לכירבול. היא קראה לו בוריס.
ככל שגדל בוריס, הוא נהיה חברותי, סקרן ואנרגטי. סבטה, כלבתה של מורן, מתוקה ושחורה מקודקוד האף ועד קצה הזנב, מצאה לה חבר אמיתי: היא ליקקה את בוריס, חיככה את ראשה בראשו הקטנטן והוא בתגובה התאהב בה כל כך, עד שישן בחיקה בכל הזדמנות.
עד כאן הכול התנהל כשורה. מזלו של בוריס שיחק לו, והוא זכה לטיפול מסור. התפתחותו הייתה מהירה, ולאחר שבועיים הוא החל לאכול באופן עצמאי.
כשהגיעה השעה, החלה מורן לחפש עבורו בית מתאים. כבר בשלב הגישושים הראשונים של חיפוש משפחה הבנו בעמותה מהו אחד הדברים הכואבים ביותר בסיטואציה אליה נקלע בוריס. בוריס בר-המזל, מלא החיבה והאופטימיות, האוהב כל אדם שנקרה בדרכו, נאלץ להתמודד עם כך שאנשים נרתעים ממנו כשמגלים שהוא חתול שחור משחור.
אמנם הרתיעה מחתולים שחורים היא תופעה ידועה, אך עד שלא התוודעתי אליה אישית, ולא ראיתי בעיני כיצד חתלתול מתוק מקבל תגובות שליליות רק בגלל צבעו, לא הפנמתי את עוצמתה.
וידאו של בוריס: מורן פז
קיפוח עדתי? אינני מבקרת אף אחד על אמונותיו, גם אם בעיני זו "אמונה טפלה", אך חבל שרבים כל כך מאיתנו בחרו לאמץ אמונה עם מטען שלילי כל כך. לעומת זאת, אמונות חיוביות לגבי בעלי חיים נתפסות לרוב כלא משמעותיות ואנו נוטים לבטלן. כמה מאיתנו שמעו על אמונת הימאים לפיה חתול מנומר מביא מזל טוב? האם האנשים אשר יורקים למראה חתול שחור, בד בבד גם מודים על כך שמזלם שפר עליהם כשלשלשת של יונה נוחתת על ראשם?
כנראה שאמונה, כמו האמונה שחתול שחור מביא מזל רע, הפוטרת אותנו מלחוש אמפטיה כלפי בעל חיים והתוצאה שלה נוחה לנו, מתקבעת טוב יותר בתודעה הקולקטיבית מאמונה שמחייבת תוצאות פחות נוחות עבורנו.
אז אם זה קצת יעזור לספקנים כלפי חתולים שחורים, במהלך השבועיים וחצי בהם בילה בוריס עם מורן מזלה לא השתנה. משפחה מקסימה אשר אימצה את בוריס, זכתה בפרס הכי גדול – לביתם התווספה שמחה בדמותו של החתלתול העליז. בסופו של דבר, כל הסובבים את בוריס מרגישים בעלי מזל.
תופעה מדאיגה נוספת הקשורה לצבע הפרווה של בעל חיים היא זו: גם לכלבים שחורים קשה יותר למצוא משפחה מאמצת מאשר לכאלו בצבעים אחרים. למרבה הצער, בכל בית מחסה ומכלאה קל לראות מספר רב של כלבים שחורים שנשארים תקופה ארוכה בכלובים בהמתנה לבית חם.
"שחור לא מתאים לבית" לאחרונה נתקלתי בתופעה זו כשפעילה של עמותת "הכל חי" מצאה ארבעה גורי כלבים שננטשו, שניים מהם חומים ושניים, מה לעשות, שחורים. ממארגני יום האימוץ אליו הגיעה עם הגורים היא שמעה שסיכויי ההצלחה למציאת מאמצים לגורים השחורים נמוכים בגלל צבעם.
למזלם הרב של הגורים השחורים, הגיע ליום האימוץ זוג מקסים, וכשבני הזוג שמעו שמציאת משפחה מאמצת לכלבים שחורים היא אתגר גדול מהרגיל, הם מיד לקחו את השחורים. לצערנו, לפי הסיפורים של מארגני יום האימוץ מקרים כאלה נדירים, ולרוב השחורים ממתינים תקופה ארוכה לאימוץ.
קשה לפספס את העובדה שגם בפרסומות לרוב מככבים בעלי חיים בצבעים בהירים. כנראה שלא במקרה נבחר פודל לבן לככב בקמפיין מתוקצב היטב של מפעל הפיס. ברוב הפרסומות מופיעים כלבי גולדן רטריבר או לברדורים בהירים, וזאת למרות שממש לא קשה למצוא לברדורים שחורים, אם מתעקשים על גזע מסוים.
יתכן שהרתיעה מבעלי חיים שחורים נובעת מכך ששחור לא תואם את מודל היופי של החברה שלנו. לא פעם שמעתי מאנשים שהתעניינו באימוץ בעל חיים שבעל חיים שחור "לא מתאים לצבעים של הבית", ולא פעם שאלו אם "נשאר בצבע אחר". אם לא הייתי שומעת את זה באוזניי, לא הייתי מאמינה.
אני, אישית, באמת לא מבינה כיצד ניתן לבחור חבר מעולם החי רק בגלל צבעו. הכלב המהמם שהיה לי לפני הרבה שנים היה שחור לגמרי, ובחרתי אותו כשהייתי קטנה מדי בשביל להעלות על דעתי שאמורה להיות לי דילמה של בחירת הכלב על-פי צבעו. הוא פשוט היה זקוק לבית, והוא נגע לליבי. בעיני זה אמור להספיק, ובעיניכם?
המאמר מתפרסם באדיבות NRG.
|
||||||||
|
|
זכויות יוצרים חשאיות |
|
|||||||