זוהי זעקתם של אלה שאינם יכולים לנאום בכיכר

מאת טלי לביא

18 בספטמבר 2006

ג'סי נמצאה במלחמה

	איחוד מרגש – אלי אטיאס, הכל חי

המשפחה של ג'סי, כלבת ווימרנר שובבה, התמודדה באופן שונה עם הדילמה הקשה והעצובה שנוצרה עם פרוץ המלחמה. כשהחליטה המשפחה להתפנות באופן מיידי מהעיירה שלומי המופגזת, הם השאירו את ג'סי עם קרובת משפחה. כשזו עזבה את העיירה, היא השאירה את ג'סי עם שכן, ולבסוף כשהוא עזב, הכלבה ננטשה ברחובות. פעם אחר פעם ניסתה ג'סי להיכנס למקלטים בעיירה, ונבעטה החוצה על ידי התושבים. היא הייתה מיובשת ומפוחדת. גם ג'סי, כמו לוקה וסימה וכמו רבים אחרים, הייתה מקפחת את חייה בסבל תוך כדי המלחמה, לולא ניצלה על ידי המתנדבים המסורים.

בעוד שמרבית תושבי הצפון מצאו סידור עבור חיית המחמד, חסרי האמצעים שביניהם נשארו לאורך כל תקופת המלחמה עם חיית המחמד במקלט. כך גם זוג מבוגר מקרית שמונה, בני משפחתה של הכלבה אלפא, אשר ביקשו אחרי ארבעה שבועות במקלט לצאת מהעיר ההרוסה, אך רק לאחר שימצא פתרון עבור כלבתם האהובה.

בעוד שהמדינה סידרה עבורם פתרון "התרעננות" בים המלח, לא היה בידי המדינה פתרון עבור הכלבה. המכלאות באזור התמלאו עד אפס מקום תוך זמן קצר מתחילת המלחמה. המלון בים המלח סירב לשכן את אלפא עם משפחתה. לזוג העולים אין קרובי משפחה בארץ. כך מצאה את עצמה המשפחה חיה במשך ארבעה שבועות קשים מנשוא במקלט סגור. רק מציאת משפחה אומנת עבור הכלבה דרך עמותת "הכל חי" אפשרה להם לצאת מהמקלט ולהתאוורר.

בהיעדר פתרונות מערכתיים, מיעוט לא מבוטל מתושבי הצפון בחר לפעול בשונה ממשפחתה של אלפא, ולעזוב את חיית המחמד מאחור, וכך מצאו עצמם אלפי כלבים וחתולים מיובשים, מורעבים, פצועים ומבוהלים ברחובות.

השאלה המתבקשת היא מה ניתן לעשות כדי למנוע מצבים שכאלה בעתיד. משרד החקלאות, האמון על ההגנה על בעלי חיים, הפעיל במהלך המלחמה מוקד טלפוני לפתרון בעיות הקשורות בבעלי חיים. נחמד, אבל לא ממש הצליח למנוע את תופעת נטישת חיות המחמד, ובוודאי לא פתר את בעיותיהם של אלו אשר סרבו להתפנות ללא פתרון עבור חיית המחמד שלהם. בתום המלחמה ולאחר דיונים רבים הקצה משרד החקלאות תקציב לשיכונם בפנסיון של כמה מאות כלבים לתקופה של חודש. מעט מדי, מאוחר מדי.

חילוץ חיות – עמותת הכל חי	חילוץ חיות – עמותת הכל חי
כלבים לאימוץ – אלי אטיאס	כלבים לאימוץ – אבי הירשפלד

מתי יהיו תכניות לשעת חירום עבור החיות?

ואם נראה כאילו חוסר ההיערכות בא לידי ביטוי רק בכך שמעט מדי נעשה על ידי המדינה בכדי להציל באופן אקטיבי את חיות המחמד שננטשו, לא כך הדבר. חוסר המוכנות הגיע לכדי כך שבמכלאות עירוניות בצפון אזל המזון לבעלי החיים. וטרינרים רשותיים מקרית שמונה, טבריה ואזור מעלה יוסף פנו לעמותת "הכל חי" בבקשה לתרומות מזון. עמותת "הכל חי" תרמה טונות רבות של מזון. הכלבים שהוחזקו על ידי הרשויות המקומיות, במתקניהן, היו עתידים לגווע מרעב במהלך המלחמה לולא תרומת העמותה.

בהעדר תוכנית רצינית לפינוי מאורגן של משפחות המחזיקות בחיות המחמד, חיות המחמד הופקרו לחלוטין, כשרק ארגונים וולונטריים שומרים עליהן מפני מוות בטוח.

ותוך כדי שאנו מכים על חטא, עלינו להישיר מבט קדימה. אמנם טרם תמו הפעולות למען בעלי החיים שננטשו במהלך המלחמה, שכן עשרות גורי כלבים וכלבים בוגרים שננטשו עדיין ממתינים למשפחות אחראיות ואוהבות שתבואנה לאמצם, אך כבר כעת עלינו להתכונן במרץ למצב החירום הבא, אם זה מלחמה, תופעת אקלים קיצונית כמוהן יודע העולם לעיתים קרובות בשנים האחרונות, רעידת אדמה ומשברים אחרים.

הרעיון של היערכות מבעוד מועד לפינוי חיות מחמד אינו רעיון חדשני. חקיקה בנושא זה כבר עברה בקונגרס ובסנאט האמריקאיים ובמדינות רבות בארה"ב.

הקונגרס האמריקאי חוקק לפני ארבעה חודשים חוק המאפשר למחזיקי חיות מחמד להתפנות יחד עם חיות המחמד שלהם בעת אסון. החוק עבר ברוב מוחץ (349 מול 24), והוא מחייב את הרשויות לשקלל בתוכניות לשעת חירום גם את צרכי האנשים המחזיקים בחיות מחמד ואת חיות המחמד עצמן. רשות שלא תעשה כן, תפסיד מענקים.

לא מתפנים בלי החיות

החוק שנחקק בסנאט האמריקאי דומה לחוק הקונגרס, אך הוא צועד צעד נוסף קדימה ומסמיך את הרשות הפדראלית הממונה על ניהול בשעת חירום לסייע בהכנת התוכניות להצלת חיות מחמד, להעניק כספים לרשויות מדינתיות ומקומיות עבור פרויקטים של היערכות להצלת בעלי חיים, ובתוך כך אף לסייע בהקמת בתי מחסה לשעת חירום לחיות המחמד.

מספר מדינות בארה"ב (לואיזיאנה, ניו מקסיקו, הוואי, ורמונט, ניו המפשייר ועוד) כבר חוקקו חוקים מדינתיים המורים על פיתוח תוכניות לפינוי חיות מחמד בשעת חירום.

החוקים החשובים הללו עברו מתוך דאגה לשלומם של בעלי החיים, אך מעבר לכך הם נחקקו נוכח הכרה בכך שחיית המחמד היא חלק אינטגרלי מהמשפחה, שאין לעוזבה בשעת חירום, ושניסיון להפריד בין בני המשפחה יגרום לסיכון בני המשפחה שיסרבו להתפנות.

החברה האמריקאית השכילה להבין, כמצוטט מפיו של נציג בית הנבחרים האמריקאי כריסטופר שאיס, שחייהם של משפחות המחזיקות בחיות מחמד סוכנו עקב היעדר תוכנית להצלת חיות מחמד. שאיס הודיע כי "כשהתבקשו לבחור בין נטישת חיית המחמד שלהם לבין ביטחונם האישי, מחזיקים רבים של חיות מחמד בחרו לסכן את חייהם". הנתונים המספריים תומכים בהצהרתו: 49 אחוזים מהאמריקאים שנשאלו אמרו כי יסרבו להתפנות אם לא יוכלו לקחת את חיות המחמד שלהם עמם. על פי נתוני ארגון מלואיזיאנה, מבין אלו שלא התפנו במהלך הוריקן "קתרינה", 44 אחוזים טענו כי לא התפנו מפני שלא רצו לעזוב את חיית המחמד שלהם.

יש לעשות מעשה

לא מעט הרגלים ורעיונות מאמצת החברה הישראלית מהחברה האמריקאית. כיום אנחנו ניצבים לאחר משבר קשה, ולמרבה הצער עוד לפני מצבי חירום רבים. בעוד אנו מתאוששים מנזקי המלחמה, ולפני שכול מה שעברנו במהלכה יראה כמו סיוט רחוק, בטרם נשכח כמה מהר המצב יכול להתדרדר, כשעוד עומדת לנגד עינינו תמונת מצבם המחריד של חיות המחמד במהלך המלחמה, עלינו לקום ולדרוש שיעשה מעשה.

עלינו לעמוד על כך שלקחים יופקו גם עבור השותפים השקטים שלנו לחיים. עלינו להגן על אלו שאין באפשרותם להתכנס בכיכר ולנאום על מחדלי המלחמה, עלינו להשמיע את קול צעקתם של אלה שהופקרו למות בעינויים עם כניסתנו למצב החירום, ובקול אחד מאוחד לקרוא להכנת תוכנית ברורה וישימה. תוכנית מפורטת, הכוללת אמצעים לפינוי חיות מחמד, וכן פתרונות לשיכונם במשך תקופת מצב החירום.

ובינתיים, אוהבי כלבים המעוניינים לבוא ולפגוש עשרות גורים שניצלו בתקופת המלחמה בצפון על ידי עמותת "הכל חי", ולהעניק לגורים המתוקים הזדמנות טובה לחיים עם משפחה אחראית ואוהבת, מוזמנים ליצור קשר בטלפון 03-6243242.