חתולים – נגיף לוקמיה של חתולים (FeLV)

דפי מידע

עד לא מזמן הייתה הלוקמיה המחלה הקטלנית הנפוצה ביותר אצל חתולים. גם כיום, למרות הירידה במספר המקרים של מחלה זו המגיעים לטיפול בארצות בהן קיים חיסון מפני המחלה, נותרה הלוקמיה גורם מרכזי מאוד לתמותת חתולים.

"לוקמיה" היא סוג של סרטן הפוגע בכדוריות הדם הלבנות. מחלת סרטן הדם הייתה המחלה הראשונה שנמצא קשר ברור בינה לבין נגיף הלוקמיה של החתולים (FeLV) השייך לקבוצת הרטרו-וירוסים, ולכן נקרא הנגיף על שמה. נוטים לכלול בשם "לוקמיה" את כל סוגי המחלות הנגרמות על ידי נגיף זה, למרות שרובן אינן סרטניות כלל. בנוסף לסרטן הדם, גורם נגיף זה למחלות קטלניות רבות אחרות.

אלו מחלות נגרמות על ידי נגיף ה-FeLV?

המחלות הקשורות לנגיף FeLV מתחלקות לשלוש קטגוריות עיקריות:

1. לוקמיה, הכוללת מספר סוגים של סרטן דם התוקפים את הכדוריות הלבנות.
     
2. לימפוסרקומה, שהיא סרטן המתחיל את דרכו ברקמה לימפואידית, כגון בלוטות לימפה, ומתפשט לאברים שונים בגוף. סרטן זה יכול להופיע כמעט בכל סוגי הרקמות. האיברים השכיחים ביותר הנפגעים על ידי המחלה כוללים את בלוטות הלימפה, מערכת העיכול, כליות, כבד, טחול, עמוד השדרה, מוח, מח עצם ודם.
     
3. מחלות לא סרטניות הכוללות מגוון של תופעות שלכאורה אין קשר ביניהן: אנמיה, הפלות, דלקות פרקים, דיכוי המערכת החיסונית ועוד. מערכת חיסונית חלשה מגבירה את רגישותו של החתול למחלות רבות שחתול בריא מתגבר עליהן בקלות. במצב כזה גם מחלות קלות יחסית, כגון דלקות בדרכי הנשימה, יכולות להסתיים במוות.

כיצד נדבקים בנגיף?

המצבים העיקריים בהם מועבר נגיף זה הם קרבות חתולים. נוזל הרוק של החתול מכיל כמויות גדולות מאוד של הנגיף, ולכן פצעי נשיכה הנגרמים תוך כדי לחימה מאפשרים את חדירת הנגיף למחזור הדם של חתולים אחרים. רמות נמוכות של הנגיף מצויות גם בשתן ובצואה. דרכים נוספות אך פחות שכיחות להפצת הנגיף כוללות עיטוש, שימוש בכלים משותפים למזון ולמים, ניקוי, סירוק וטיפוח הדדי והעברת הנגיף מהחתולה האם לעובריה לפני ההמלטה.

מהן "בדיקות לגילוי לוקמיה"?

מטרת הבדיקות לגילוי לוקמיה היא לקבוע אם החתול נושא בגופו את הנגיף. קיימות שלוש בדיקות עיקריות, שכל אחת מהן מסוגלת לאתר חלבון נגיפי (אנטיגן) ייחודי בדם, בתאי הדם הלבנים, בדמעות או ברוק.

1. בדיקת הדם ELISA (בדיקת הסינון המועדפת) הינה בדיקה של דגימת דם המאתרת את נגיף ה-FeLV בכל שלבי הזיהום. בדיקה זו תתן תוצאה חיובית בתוך מספר ימים לאחר ההדבקה, ובמקרים מסוימים, בהם מערכת החיסון של החתול מתגברת על הזיהום, תהפוך שוב לשלילית בשלב מאוחר יותר.
     
2. בדיקת IFA (בדיקת אישוש – confirmatory test) מבוצעת על משטח דם, ונותנת תוצאות חיוביות רק כאשר חדירת נגיף ה-FeLV לגוף הגיעה לשלב מתקדם. תוצאות חיוביות בבדיקה זו מעידות בדרך כלל על הדבקה בלתי הפיכה. סיכוייו של חתול אשר קיבל תוצאה חיובית בבדיקת IFA להתגבר על הנגיף, כמעט אפסיים.
     
3. בדיקת דמעות/רוק ELISA, מבוצעת על דגימה של דמעות או רוק. בבדיקה זו מתקבלות תוצאות חיוביות רק בשלב מאוחר של תהליך ההידבקות, ולכן אצל חתולים הנמצאים בשלב מוקדם של הדבקה בנגיף FeLV עלולות להתקבל תוצאות שליליות שגויות (כזוב שלילי – false negative). טעויות מוּבְנות הקשורות לדרך הביצוע של בדיקה זו גורמות אף הן לתוצאות שליליות שגויות. לכן, בדיקה זו אינה מתבצעת באופן שגרתי.

גם במקרה שמתקבלת תוצאה חיובית או דו-משמעית, מומלץ לחזור על הבדיקה לפני שקובעים באופן מוחלט שהחתול נושא את הנגיף.

מה קורה לחתול שנדבק בנגיף FeLV?

כשאנו נחשפים לנגיף, כגון נגיף השפעת, יכולות להיות שתי תוצאות אפשריות. או שמערכת החיסון שלנו תעמוד בפרץ ותגן עלינו מפני התוקף, או שהיא תוכרע על ידי הנגיף, ואנו נחלה בשפעת. התוצאה הסופית, כלומר האם תתפרץ המחלה ובאיזו עוצמה, תלויה במספר גורמים:

• כמות הנגיפים
• זן הנגיף
• מצב מערכת החיסון שלנו
• גיל (הסיכוי להדבקה גדול יותר בגיל הרך)
• קיומם של זיהומים נוספים, אשר עלולים להחליש את הגוף

התנהגות נגיף הלוקמיה של חתולים בגוף החתול אינה כה מוחלטת. במקום שתי התוצאות האפשריות שתוארו לעיל (להישאר בריא או לחלות), יכולים להופיע אצל חתולים הנדבקים ב-FeLV ארבעה תסריטים שונים. הכרת התסריטים הללו מאפשרת להבין טוב יותר כמה מן המצבים יוצאי הדופן הנצפים אצל חתולים.

תסריט ראשון: חסינות

המפגש עם הנגיף מעורר תגובה טובה של המערכת החיסונית, והנגיף מושמד. זו התוצאה הרצויה ביותר: הנגיף אינו מצליח להתמקם ולהיקלט בגוף החתול והחתול חוזר לאיתנו. במהלך התמודדות החתול עם הנגיף עלולים להתפתח סימני מחלה קלים. ייתכנו חום, ירידה בתיאבון, עייפות ונפיחות בבלוטות (קשרי הלימפה) שסביב הצוואר למשך 3 עד 10 ימים. תסריט זה מתרחש בכ-40% ממקרי המגע עם FeLV, ושכיח יותר בחתולים בוגרים מאשר בגורים.

תסריט שני: הדבקה

הנגיף מצליח לגבור על מערכת החיסון של החתול. זהו התסריט הגרוע ביותר, ונגיף ה-FeLV שחדר לתאי החתול יישאר בגופו עד יום מותו. שלושת סוגי הבדיקות יתנו תוצאות חיוביות באופן עקבי לכל אורך חיי החתול. בשלב הראשון לאחר ההדבקה עלול החתול לפתח מחלה קצרה (כמתואר לעיל), אך ברוב המקרים יחלים ויחזור לבריאות תקינה לכאורה למשך שבועות, חודשים או שנים.

בסופו של דבר, רוב החתולים הללו יסיימו את חייהם בתוך שנים ספורות כתוצאה ממחלה הקשורה ל-FeLV, אם כי קרוב למחציתם יהיו עדיין בריאים כעבור שנתיים-שלוש, וכ-15% מהם ישרדו למעלה מארבע שנים. מתן חיסון לחתולים אלה אינו יכול להזיק, אך גם אינו מועיל.

תסריט זה מתרחש בכ-30% ממקרי ההדבקה בנגיף. למרות שסיכויי ההדבקה של גורים גבוהים יותר, גם חתולים בוגרים רבים נדבקים בנגיף לכל ימי חייהם. דרך ההדבקה העיקרית בנגיף היא דרך פצעי נשיכה (רוק) אך גם מגע יום יומי ישיר עם חתול נגוע ב-FeLV יסתיים במקרים רבים בהדבקה. חתולים בריאים החיים בקרבת חתולים נשאים נמצאים בסיכון גבוה ויש לחסנם, אם כי מגע יומיומי עם הנגיף עלול לפגוע ביעילות החיסון אצל חלק מן החתולים.

תסריט שלישי: חביון (latency)

הנגיף חודר לתאי החתול, אך מצליח לחמוק מן הבדיקות המקובלות. בניגוד לנגיפים אחרים, נגיף ה-FeLV אינו משמיד את תאי החתול ואינו גורם לממאירות מיידית, אלא מחדיר עותק של הקוד הגנטי שלו (הקרוי DNA) לתוך תאי החתול. בשלב מאוחר יותר עלולים תאים אלה להפוך לתאים סרטניים או לאבד את כושר התפקוד התקין שלהם.

תסריט זה נמשך בממוצע כשנתיים וחצי ובמהלכו השינוי הגנטי בתאי החתול נותר סמוי, והתנהגותו ובריאותו של החתול נראים תקינים לחלוטין.

בשלבים המוקדמים של ההדבקה, תתן בדיקת הדם ELISA תוצאה חיובית, אך התוצאה תהפוך לשלילית בתוך שבועיים עד ארבעה שבועות. לאחר מכן, יהיו תוצאות בדיקות ELISA ו-IFA שליליות באופן עקבי. בדיקה אבחנתית חדשה בשם PCR מצליחה לאתר את הנגיף החבוי, אולם בדיקה זו יקרה ואינה נפוצה עדיין, ולכן טרם הוכנסה לשימוש שוטף.

ההיתכנות של מחלה חבויה מתסכלת ומסוכנת מאוד. מעריכים כי כ-30% ממקרי ההדבקה מגיעים למצב של חביון.

חלק מן החתולים יצליח בסופו של דבר להשמיד את התאים הפגועים ולהבריא לחלוטין. אצל חתולים אחרים התאים הפגועים יביאו להתפתחות מחלת FeLV חדשה והחתול יעבור למצב של הדבקה (תסריט 2 לעיל) שמסתיים בדרך כלל במותו של החתול ממחלת FeLV.

קיומו של שלב החביון מסביר את המצבים הבאים:

• תוצאות הבדיקות המקובלות לגילוי המחלה תהיינה שליליות אצל חתולים נשאי FeLV חבוי. חיסון חתולים אלה אינו מעניק להם כל הגנה. מחלה קטלנית הנגזרת מ-FeLV עלולה להתפרץ אצל החתול בשלב מאוחר יותר, במיוחד בעקבות עקה (סטרס) או לחץ מסוג כלשהו או לאחר קבלת סטרואידים.
   
•  הריון והנקה, צפיפות יתר, מעבר לסביבה חדשה, מלחמות טריטוריאליות, תזונה לקויה ומחלות אחרות הינם כמה ממצבי העקה (סטרס) שעלולים לעורר מחלה חבויה. מחלות חתולים רבות מטופלות דרך קבע על ידי סטרואידים בשל יעילותו הגבוהה של טיפול זה.
   
•  הסרטן הנפוץ ביותר המתפתח בעקבות הדבקה ב-FeLV נקרא לימפוסרקומה. בדרך כלל, מקבלים חתולים החולים בסוגים מסוימים של לימפוסרקומה תוצאות חיוביות בכל סוגי הבדיקות לגילוי FeLV, ואולם חתולים בעלי FeLV חבוי יכולים לקבל תוצאה שלילית בבדיקות למרות היותם חולים בסרטן. ניתן להסביר תופעה זו, של חתולים חולי לימפוסרקומה בעלי FeLV שלילי, גם בדרך אחרת: ייתכן שחלק מן החתולים מצליחים להתגבר על הנגיף לאחר שכבר החלו להיווצר תאים ממאירים.
   
•  חתולות הרות הנושאות FeLV חבוי יכולות לקבל תוצאה שלילית בבדיקות (ואף לקבל חיסון נגד FeLV) במהלך ההריון, ובכל זאת להעביר את המחלה לגוריהן באמצעות הנקה. גורלם של רבים מן הגורים הללו יהיה הדבקה, כפי שהיא מתוארת בתסריט השני לעיל.

תסריט 4: נשא מחוסן

החתול משמש נשא של הנגיף אך מחוסן נגדו. נגיף ה-FeLV מסתתר בתוך חלק מתאי האפיתל של החתול, ואף מצליח להתרבות עם התאים, אך אינו מסוגל לפרוץ מתוכם החוצה מכיוון שהחתול מייצר נוגדנים נגדו. מצבו הבריאותי והכללי של החתול תקין לחלוטין, ורק תוצאות הבדיקות שלו – תוצאות חיוביות בבדיקת ELISA ותוצאות שליליות בבדיקת IFA – מעידות על היותו נשא מחוסן.

זהו מצב נדיר, המתרחש רק ב-1%-2% מן המקרים. בשלב כלשהו, יכולה מחלת FeLV להתפרץ אצל נשאים אלה בצורה פעילה (תסריט 2), או לעבור למצב חביון (תסריט 3). המציאות של נשא מחוסן מסבירה את הסתירה שבין תוצאות הבדיקות, ולא ניתן לגלותה בשום בדיקה אחרת.

איך מטפלים בחתולים חולי לוקמיה?

חלק מסוגי הלוקמיה (סרטן הדם) אינם מגיבים לשיטות הטיפול הקיימות היום. סוגי לוקמיה אחרים עשויים להגיב לכימותרפיה, אולם תוחלת החיים הצפויה ברוב המקרים נמוכה משנה אחת. מכיוון שהנגיף עצמו אינו מושפע כלל על ידי הטיפול, יישאר החתול נגוע ב-FeLV בכל מקרה. מכיוון שכך, התפרצות חוזרת של סרטן הדם היא אפשרית (וסיכוייה אף גבוהים למדי).

כיצד ניתן לחטא את הבית?

נגיף FeLV מסוגל לשרוד מחוץ לחתול מספר שעות לכל היותר, ורק בתנאי יובש. לכן, אין צורך בחיטוי יסודי של הסביבה. המתנה של יומיים לפני אימוץ חתול חדש, מבטיחה כי לא נותרו בסביבה נגיפים מן החתול הקודם.

יש לי חתול בריא שנושא את הנגיף. מה זה אומר?

חתולים בריאים הנושאים בגופם את הנגיף יכולים לחיות מספר שנים מבלי להראות כל סימן מחלה. עם זאת, חתולים אלה נחשבים מדבקים ומהווים סיכון לחתולים אחרים. יש לבודד את הנשאים מחתולים שלא נדבקו, כדי למנוע התפשטות של המחלה. ההגינות כלפי חתולים של אנשים אחרים, מחייבת את המטפלים לשמור על החתולים בבית ולמנוע מהם כל מגע עם חתולים אחרים.

האם קיים סיכון לבני משפחתי?

במהלך 15 השנים האחרונות נערכו מחקרים מקיפים בניסיון לגלות אם נגיף ה-FeLV יכול להיות מועבר לבני אדם. עד היום לא נמצאו אצל בני אדם או מיני בעלי חיים אחרים, כולל כלבים, כל מחלות הקשורות ל-FeLV. עם זאת, מומלץ להימנע מחשיפת אנשים בעלי מערכת חיסונית חלשה (יילודים, חולים המטופלים בכימותרפיה, חולי איידס ומושתלים המקבלים טיפול נגד דחייה) לנגיף זה ונגיפים אחרים ללא צורך.

כיצד אוכל להגן על החתולים האחרים שלי?

ישנו כיום בעולם חיסון המעניק לחתולים הגנה מפני נגיף ה-FeLV, אך הוא טרם הוכנס לשימוש בישראל. למרות שחיסון זה אינו מונע הדבקה ב-100% מהמקרים, הוא מומלץ מאוד לחתולים החשופים לאוכלוסיות פתוחות של חתולים (במילים אחרות, חתולי רחוב). מאז הוחל השימוש בחיסון במספר מדינות, נרשמה ירידה ברורה במספר מקרי ההדבקה בנגיף לוקמיה של חתולים ובשיעור המחלות הנגרמות על ידו. החיסון מומלץ מאוד. החיסון ניתן בשתי מנות בהפרש של שלושה שבועות זה מזה, ומתאים לגורים מגיל 10 שבועות ומעלה. לאחר החיסון הראשוני יש לתת חיסון דחף מדי שנה. אין כמעט צורך לחסן חתולי בית שאינם יוצאים כלל החוצה ואינם באים במגע עם חתולים אחרים המסתובבים חופשי. החיסון אינו מועיל לחתולים שכבר נדבקו בנגיף ה-FeLV (אם כי גם אינו מזיק).

במקרים הבאים מומלץ לבצע בדיקה לאיתור FeLV לפני מתן החיסון:

• אצל חתולים בעלי עבר של קרבות רחוב או פצעי נשיכה דלקתיים (אבצס)
• אצל חתולים שבאו במגע עם חתולים נגועים ב-FeLV
• אצל חתולים מרקע לא ידוע (במיוחד ממכלאות ומחסות, מאגודות למען בעלי חיים או מחנויות לחיות מחמד)
• כחלק מהטיפול השגרתי, במיוחד בבתים המגדלים מספר חתולים

מומלץ לבצע בדיקה חוזרת כעבור 90 יום, לכל החתולים והגורים שיש חשד שנחשפו לנגיף הלוקמיה של חתולים, אך קיבלו תוצאה שלילית בבדיקת הדם ELISA הראשונה.

האם חיסון החתול כנגד FeLV יגרום לקבלת תוצאה חיובית בבדיקה לגילוי לוקמיה?

לא. החיסון אינו גורם לקבלת תוצאה חיובית בבדיקות לגילוי הנגיף. רישום מדויק ומעקב אחר החיסונים שמקבל החתול חשובים בכל מקרה, אך מתן החיסון אינו משבש את תוצאות הבדיקות לגילוי נוגדנים לנגיף לוקמיה של חתולים.

הערה למתגוררים בישראל:

במרבית האזורים בישראל שכיחות FeLV נמוכה עד כדי כך שאין צורך בחיסון כנגד הנגיף, גם לא לחתולים המסתובבים בחוץ. יש לברר אצל הוטרינר המטפל את נחיצות החיסון באזור מגוריכם.