השימוש בבעלי חיים בפולחן:
מנהג הכפרות במסורת היהודית

מאת ריצ'רד שוורץ, PhD

יהודים רבים מקיימים כל שנה, לפני יום כיפור, את טקס הכפרות. להלן דיון, בצורת שאלות ותשובות, על פולחן זה והקשר שלו ליחס לבעלי חיים.

מהן הכפרות?

מנהג הכפרות הוא מנהג אשר בו מועברים חטאיו של האדם באופן סמלי אל עוף. הוא מבוצע על ידי יהודים אדוקים זמן קצר לפני יום כיפור. תחילה מצוטטים פסוקים מתוך ספר ישעיה – יא' 9, תהלים ק"ז 10, 14 ו-17-21, ואיוב לג' 23-24; ואז מוחזקים תרנגול (לזכר) ותרנגולת (לנקבה) ברגליהם מעל לראשו של האדם, העוף מונף מסביב הראש שלוש פעמים, והאדם שמניף אותו אומר: "זו חליפתי זו כפרתי , זה התרנגול ילך למיתה ואני אכנס ואלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". התקווה היא שהעוף, שנתרם לעניים כמזון, יקבל על עצמו כל צרה אשר עלולה ליפול על האדם שביצע את פעולת הכפרות, כעונש על החטאים שלו או שלה.

מהי ההיסטוריה של טקס דתי זה?

טקס הכפרות אינו מוזכר בתורה או בתלמוד. המנהג נדון לראשונה על ידי מלומדים יהודיים במאה התשיעית. הם טענו שמשום שהמילה העברית "גבר" משמעותה "זכר" ו"תרנגול", אפשר להטיל על התרנגול את עונשו של האדם.

האנציקלופדיה יודאיקה (כרך 10, עמודים 756-757) טוענת שהיו חכמים יהודיים שהתנגדו בתוקף לכפרות. רבי שלמה בן אברהם אדרת, אחד המלומדים היהודיים הגדולים ביותר במאה ה-13, ראה טקס כזה כאמונה תפלה אלילית. הרמב"ם ורבי יוסף קארו חלקו דעה זו. רבי יוסף קארו כינה את הטקס "מנהג טיפשי" שיהודים צריכים להימנע ממנו. לדעת רבנים אלה, היה זה מנהג אלילי שחדר בטעות אל הפולחן היהודי, אולי משום שכשיהודים חיו בין עובדי אלילים, פולחן זה נראה להם במידת מה כ"קורבן".

אולם חכמי הקבלה (בראשות מיסטיקנים כגון רבי יצחק לוריא ורבי ישעיהו הורוביץ) מצאו במנהג זה משמעות מיסטית, שמשכה אנשים רבים. משיכה זו היא שהגבירה את הפופולאריות של טקס הכפרות עד היום.

מדוע מתנגדים חכמים יהודיים למנהג הכפרות?

מנהיגי דת יהודיים חוששים שאנשים יטעו בכוונת טקס זה. האמונה שטקס הכפרות מסוגל להעביר את חטאיו של האדם אל עוף, ושהחטאים שלו או שלה יימחקו אז לגמרי, מנוגדת לציוויים היהודיים. משום שאם הטקס מסוגל לסלק את חטאיו של האדם, לשם מה יש צורך ביום כיפור?

"משנה ברורה" היא פרשנות חשובה בת זמננו של קובץ חוקים יהודיים, יצירתו הקלאסית של ה"חפץ חיים" שנכתבה בתחילת המאה ה-20. ה"משנה ברורה" מסבירה את משמעותו של טקס זה. היהדות מדגישה שאדם אינו יכול לטהר עצמו מחטא ובכך להגיע לרמות גבוהות יותר של שלמות, מבלי לחזור בתשובה. הודות לרחמיו של האלוהים קיבלנו ממנו את המתנה האלוהית – חזרה בתשובה, כדי שנחזור בנו מדרכינו הרעות, וכך יימנע מאתנו המוות שאנו ראויים לו בשל הפרת החוק האלוהי. על ידי החלפת מוות זה במותו של עוף, האדם יעריך (כך התקווה) את רחמי האלוהים, ויגבר בו הרצון לחזור בתשובה. אולם הטקס ושחיטת העוף אינם מוחקים את חטאו של האדם, למרות שהעוף נתרם לעניים.

מה הן ההתנגדויות שהועלו לאחרונה נגד טקס זה?

העופות סובלים בעת הטיפול בהם. במקומות מסוימים בישראל ובארצות הברית נמכרות תרנגולות בפינות הרחוב עבור טקס זה, ולא כל מוכר מטפל בהן כראוי במשך תקופה זו. לעתים קרובות נדחקות התרנגולות לתוך סלים, ויש סוחרים שנמנעים מלתת להן מזון או מים בכמות מספיקת. ולכן, למרות שהמסורת היהודית מלאה ברעיונות, תפילות או מעשים שנועדו לתקופת ראש השנה ויום כיפור, ואלה נוגעים כולם לחשיבות הרחמים והרגישות, המסר של הכפרות, לאלה שמשתתפים בטקס זה ולאלה שצופים בו (כולל ילדים) הוא בדיוק הפוך מזה – מסר של העדר כל רגישות לתחושותיו של יצור חי אחר.

איך צריכים יהודים, שמודאגים בשל יחס זה לבעלי חיים, להגיב לטקס?

יהודים שמודאגים בשל היחס כלפי בעלי חיים צריכים לשוחח בנימוס ובכבוד עם יהודים שמבצעים את טקס הכפרות. יש להבין שהם עושים מה שהם רואים כפעולה דתית חשובה. כדאי להם להעלות את הנקודות הבאות:

1. קיים טקס חלופי שיהודים רבים, שומרי תורה ומצוות, מבצעים אותו. כסף, אולי בסכום השווה לערכו של תרנגול, משמש במקום העוף. את הכסף מניחים בתוך ממחטה שהאדם מניף שלוש פעמים סביב ראשו או ראשה, תוך ציטוט האמרה המקורית, עם שינויים קלים: "כסף זה ילך לצדקה ואני אלך לחיים טובים, ארוכים ולשלום". כך אפשר לשמור על תחושת החזרה בתשובה, ואולי אפילו להגביר אותה, משום שאף עוף אינו מאבד את חייו או סובל למעננו. החלפה זו, ששומרת על המסורת של מתן צדקה (הכסף) לעניים, אומצה על ידי רבנים, והיא מוזכרת בספרי תפילה רבים, כולל הסידור שבו משתמשים בבתי כנסת אורתודוכסים.
      
2. עלינו לנסות וללמד את היהודים עוד על הציוויים הנפלאים ורבי העוצמה של היהדות, שעוסקים בהפגנת חמלה כלפי בעלי חיים. להלן כמה דוגמאות:
    
   משה רבנו והמלך דוד נחשבו ראויים להיות מנהיגי העם היהודי בשל יחסם הרחום לבעלי חיים כשהיו רועים. רבקה נחשבה ראויה להיות אשתו של אחד האבות, יצחק, בגלל טוב לבה כשהשקתה את עשרת הגמלים של אלעזר, משרתו של אברהם.
    
   חוקים רבים בתורה עוסקים ביחס הנכון לבעלי חיים. אסור לחסום פיו של שור בעודו עובד בשדה, או לרתום יחדיו בעל חיים חזק ובעל חיים חלש. בעלי חיים, בדיוק כמו אנשים, זכאים למנוחה ביום השבת. תפיסה זו חשובה כל כך, שהיא נכללת בעשרת הדיברות ומוזכרת על ידי יהודים רבים בתפילת יום השבת בבוקר, בטקס הקידוש.
    
   ספר תהילים מזכיר את דאגתו של האלוהים לכל בעלי החיים, "טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו" (תהילים קמ"ה, 9). ובספר דברים מוזכרת המצווה לחקות את רחמי האלוהים, כפי שנאמר "והלכת בדרכיו" (דברים כח, 9). גישת היהדות לבעלי חיים מסוכמת בדרך הטובה ביותר בספר משלי יב' 10: "יודע צדיק נפש בהמתו".
    
   לסיכום, התורה אוסרת על היהודים לגרום לצער בעלי חיים, אוסרת על גרימת כאב ליצור חי, אפילו כאב נפשי. רבי שמשון רפאל הירש, פילוסוף דגול מהמאה ה-19, סופר ופרשן של התורה, מסכם בצורה רהוטה את דעתה של התורה על יחס לבעלי חיים: "פה אתה עומד בפני הוראת ה', שמחייבת אותך לא רק להימנע מגרימת כאב מיותר לחיה כלשהי, אלא לעזור, וכשאתה יכול, להפחית את הכאב כשאתה רואה חיה סובלת, אפילו כשזה לא אשמתך" (רבי שמשון רפאל הירש, ספר חורב, פרק 60, ס' 416). באותו פרק רבי הירש מסביר שוב עד כמה חייבים אנו להשגיח על בעלי החיים שלנו:
    
   בעלי החיים זקוקים מאוד להגנת המילה האלוהית נגד אכזריותו של האדם, משום שכמו האדם יש להם רגשות ואינסטינקטים, אולם גופם וכוחם בכל זאת כפופים לאדם. בקשריו עם בעלי החיים שוכח האדם בקלות ששריר פצוע אצל בעל חיים כואב ומתעוות בדיוק כמו שריר פצוע בגוף האדם, שבעל החיים רגיש בדיוק כמו האדם לחתכים, מכות ומהלומות. וכך מענה האדם את נשמת בעל החיים, אשר כפופה לו רק כדי לממש מטרות הומאניות וחכמות ....
    
3. לאור כל מה שנאמר למעלה, אפשר לטעון שדרך אחת בה יהודים יכולים לחזור בתשובה ולממש יעדים אחרים של ראש השנה ויום כיפור היא - התרחקות מניצול בעלי חיים. עבור רבים מהיהודים, ערכיה של תקופת חגים זו תואמים יותר להפגנת רחמים כלפי כל יצוריו של האלוהים:

• התפילות בראש השנה וביום כיפור לרחמיו של האלוהים בשנה הבאה קוראות גם להפגנת טוב לב כלפי בני אדם ובעלי חיים. הסיפור להלן ממחיש רעיון זה: רבי ישראל סלנטר, אחד הרבנים האורתודוכסים החשובים ביותר במאה ה-19, לא הופיע בערב יום כיפור אחד כדי להתפלל את תפילת "כל נדרי" הקדושה. דאגתה של קהילתו התעוררה, משום שלא יתכן היה שהרבי המקודש שלהם יאחר או יעדר מיום קדוש זה. עבר זמן רב והרבי שלהם התגלה באסמו של שכן נוצרי. בדרכו לבית הכנסת עבר רבי סלנטר ליד אחד העגלים של שכנו, שאיבד דרכו והסתבך בשיחים. כשראה שהחיה במצוקה, שחרר אותה והחזיר אותה לביתה דרך שדות רבים ומעבר לגבעות רבות. מעשה הרחמים שלו ייצג את תפילותיו של רבי בערב יום כיפור.
   
• בראש השנה אמורים היהודים "להתעורר משנתם" ולתקן את דרכיהם. השימוש בכסף בטקס הכפרות מעיד על כך שאנו מממשים את ציוויי התורה על רחמים.
   
• טוב לב ומעשי צדקה תואמים להנאת החיים בראש השנה, משום שלא כמו טקס הכפרות, הם אינם כרוכים באכזריות כלפי בעלי חיים ובמותם.

4. ולבסוף, ואולי החשוב מכל, עלינו להזכיר לאחרים שטקס הכפרות אינו מצווה מהתורה או מהתלמוד (בדומה לצעד בעלי חיים). המנהג נולד בתקופה מאוחרת יותר בהיסטוריה היהודית, וגונה על ידי רבים מחז"ל. והחשוב מכל, אפשר לממש את המטרה החשובה של חזרה בתשובה ומתן צדקה בצורה זהה, או אפילו טובה יותר, על ידי שימוש בכסף במקום בעוף.

עדכון: בשנת 2007 פסק בית משפט בפתח-תקוה ששחיטת תרנגולות אחרי טקס כפרות, ללא רישיון השחיטה הנדרש, הוא הפרה של חוקי המדינה.

ריצ'רד שוורץ, PhD, הוא פרופסור אמריטוס למתמטיקה באוניברסיטת ניו יורק; מחבר המאמרים "יהדות וצמחונות", "יהדות והישרדות גלובלית", ו"מתמטיקה והישרדות גלובלית". חבר הועדה המייעצת הישראלית – אמריקאית ל"חי".